נמאס לכם מפייסבוק? כנראה שבקרוב תהיה לכם אלטרנטיבה אחרת לרשת החברתית. בימים האחרונים נפוצות שמועות כי בכוונת גוגל להקים רשת חברתית מתחרה - Google Me. החברה אמנם לא אישרה את הדיווח, אבל כמה בלוגים בנושאי טכנולוגיה כבר מדווחים על הכנות מדוקדקות
הכינו את הסטטוסים: האם גוגל מתכננת להקים רשת חברתית שתתחרה בפייסבוק? כך לפחות גורסות שמועות שמופצות בימים אלו באינטרנט. על פי השמועות, הרשת החברתית החדשה של גוגל תקרא Google Me. מי שעומד מאחורי הפצת השמועות הוא מנכ"ל אתר החדשות Digg קווין רוס שצייץ על כך בחשבון הטוויטר שלו. לנושא לא התקבלה התייחסות רשמית מטעם החברה.
היום דיווח בלוג הטכנולוגיה Tech-Crunch על מקור נוסף המחזק את השמועות. לטענת סמנכ"ל הטכנולוגיה לשעבר בפייסבוק אדם ד'אנג'לו, המצוטט בבלוג, על-פי מידע המצוי בידיו אין מדובר בסתם שמועה. ד'אנג'לו, שמאז שעזב את פייסבוק הספיק לייסד את מיזם השאלות והתשובות המקוון Quora, אמר כי אכן מדובר בתוכנית קיימת של גוגל, עליה עובדים מספר רב של אנשים בחברה.ד'אנג'לו טוען כי בגוגל הבינוכשירות "גוגל באזז", אותו השיקה ענקית החיפוש בתחילת השנה, אינו מתחרה הולם לפייסבוק, ולכן החליטו להקים רשת חברתית בקנה מידה מלא, על-פי המודל של פייסבוק. לדבריו, מדובר בפרויקט בעדיפות עליונה עבור גוגל, לנוכח ההתרחבות המואצת והמתמשכת של פייסבוק והאיום שהם רואים בכך לעתידם.
חיזוק נוסף לשמועות מתקבל גם מדיווח שפרסם במאי בלוג הטכנולוגיה Gigaom לפיו החלה גוגל בחיפושים אחר "מנהל חברתי" עבור החברה, שיופקד על שילוב ענקית החיפוש בעולם המתפתח של הרשתות החברתיות באינטרנט. על-פי הדיווח, שכרה גוגל חברת השמה לאיתור מנהלים למשימה.
כוכבים רבים מגלים שדווקא בניסיון להגן על פרטיותם, הם נחשפים לפרסום בלתי רצוי, ובדרך כלל זה קורה כשהם מחליטים להתעמת עם צלמי הפפראצי שמקיפים אותם. ג'ודי פוסטר, מי שהתפרסמה בזכות תפקידיה ב"שתיקת הכבשים", "הנאשמים" ו"נהג מונית", גילתה השבוע על בשרה מה קורה כשמסתבכים עם הצלם הלא נכון.
הכל התחיל כשפוסטר יצאה מאולם קולנוע יחד עם שני ילדיה הקטנים בני ה-8 וה-11, וחיכתה שיביאו לה את מכוניתה. היא הבחינה בבחור צעיר שניסה לצלם את משפחתה, ומכאן מתפצל הסיפור לשתי גרסאות שונות. על פי טענת אביו של הצלם, מדובר בסך הכל בנער בן 17, מעריץ תמים שנתקל במושא הערצתו וביקש לתעד אותה.
בני הלך עם חברתו לראות סרט, ולפתע הוא הבחין בג'ודי פוסטר", סיפר האב. "הוא מעריץ גדול שלה ולכן התקרב לצלם אותה". לדבריו, פוסטר הגיבה באלימות רבה כלפי בנו: "היא דחפה אותה אותו והשאירה שריטות וחבורות על זרועו", אמר.
נציגיה של השחקנית טוענים שמדובר בכלל בצלם פפארצי מקצועי, שהטריד את הכוכבת ואילץ אותה לנקוט בצעדים תקיפים נגדו. "היתה לו מצלמה גדולה ותיק עם עדשות 1000 מ"מ", אמר המנהל של פוסטר. "הוא עקב אחרי ג'ודי כל הדרך מהקולנוע ועד לחניון. הוא כיתר אותה ואת הילדים וצילם תמונות שלהם לאורך כל הזמן".
דובריה של פוסטר אומרים כי ג'ודי ניגשה אליו וביקשה ממנו להפסיק, אך הוא לא הקשיב לתחנוניה: "ההתנהגות של הבחור היתה לגמרי בלתי הולמת", אמרו. כל הפרשה היתה יכולה להסתיים בבדיקה פשוטה של קלטות האבטחה שצולמו בחניון הקולנוע, אלא שאביו של הקורבן טוען שהנהלת החניון איבדה אותן "באופן מסתורי", וכעת מדובר במילה של פוסטר נגד הצלם. למי אתם מאמינים?
הזמרת גורשה ממלון בברבדוס לאחר שהרסה את החדר שלה, יחד עם חבר לשעבר וכמה חברים טובים (מינוס בן הזוג מאט קמפ), שתתה בלי הכרה ועישנה גראס שהפעיל את אזעקת השריפה במלון. בסרט הזה כבר היינו
קרן בר לב | mako | פורסם 29/06/10 12:07
ריהאנה והחבר מאט קמפ. זאת לא אני, הרצפה עקומה
פייר, עליה לא היינו מאמינים: אחרי שהתראיינה בכל אמצעי תקשורת אפשרי על החיים הקשים לצד כריס בראון והוצגה כילדה טובה ירושלים כשהתנדבה בזמן ביקורה בארץ, מדורי הרכילות מגלים צד חדש ולא כל כך חיובי של ריהאנה. על פי דיווחים, כוכבת האר.אנ.בי גורשה בבושת פנים ממלון בברבדוס, אחרי שהיא וכמה חברים חגגו שם כל הלילה, שתו ועישנו מריחואנה. העשן, שהגיע לכל רחבי הקומה שבה לנה ריהאנה, הפעיל את אזעקת השריפה והזעיק למקום את צוות המלון, שדפק על דלתה של הזמרת במשך שעות.
החגיגה הסתיימה, מסתבר, בהרס של החדר ובגירושה של הפמליה הסוררת מבית המלון. יחד עם חבריה של ריהאנה בילה גם אחד האקסים שלה – לא, לא בראון – בעוד שבן הזוג הנוכחי שלה, שחקן הבייסבול מאט קמפ, לא נראה באזור.
קמפ וריהאנה דווקא צולמו לאחרונה כשהם מבלים יחד במסעדת סטייקים הוליוודית ונראים מאוהבים מתמיד. האמת, שמבט שני בתמונות שלהם גורם לנו לתהות - האם הם לא תחת השפעת סמים גם כאן? אילולא הפריזורה האדומה, היינו טועים לחשוב שמדובר בלינדזי לוהן.
.::!לחצו לייק בראש הדף להסרת תוכן מוסתר ועדכונים::. לינה מדינה (נולדה ב-27 בספטמבר 1933) היא פרואנית שילדה בגיל 5 ובכך הייתה ליולדת הצעירה ביותר הידועה בהיסטוריה.
עם התנפחות הבטן בשלבים המוקדמים של הריונה החשש היה לגידול בבטנה, והיא הובאה לבית-החולים על ידי הוריה כשהייתה בת 5. אך בבית החולים קבעו שמדובר בהריון וד"ר לוזדה גם לקח את מדינה ללימה, בירת פרו, כדי שמומחים אחרים יוודאו שהיא אכן בהריון. חודש אחר כך, ב-14 במאי 1939, היא ילדה בן בניתוח קיסרי שבוצע על ידי ד"ר גראדו לוזדה וד"ר בוסלו (מנתחים) וד"ר קולרטה (מרדים).
Please Help Us Grow the Blog with the Facebook Share
.:: אהבתם? לחצו לייק למעלה וקבלו עדכונים חמים! ::.
אני אסיר תודה: לביתי בת העשרה, שמתלוננת על שטיפת הכלים, כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות. למיסים שאני משלם, כי זה אומר שיש לי עבודה. לבלאגן שצריך לסדר אחרי המסיבה, כי זה אומר שהייתי מוקף בחברים. לבגדים שהם קצת הדוקים מידי, כי זה אומר שיש לי מספיק לאכול. לצל שלי שצופה בי כשאני עובד, כי זה אומר שאני בחוץ, באור השמש. לדשא שצריך לכסח, לחלונות שצריך לנקות ולמרזבים שצריך לתקן, כי זה אומר שיש לי בית. לכל התלונות שאני שומע על הממשלה, כי זה אומר שיש לנו את חופש הביטוי. לחנייה שאני מוצא בקצה המרוחק של מגרש החנייה, כי זה אומר שאני מסוגל ללכת ושבורכתי באמצעי תחבורה. לחשבון הענק שאני צריך לשלם על החימום, כי זה אומר שחם ונעים לי. לגברת מאחוריי ששרה בזיוף נוראי, כי זה אומר שאני יכול לשמוע. לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ, כי זה אומר שיש לי מה ללבוש. לעייפות ולשרירים הכואבים בסוף היום, כי זה אומר שהייתי מסוגל לעבוד קשה. לצלצול של השעון המעורר בשעות המוקדמות של הבוקר, כי זה אומר שאני חי. ולבסוף, ליותר מידי מיילים שאני מקבל, כי זה אומר שיש לי חברים שחושבים עלי. שלח את זה למישהו שאכפת לך ממנו.
Please Help Us Grow the Blog with the Facebook Share
זה מה שקורה שאישה מנסה להחליף חזייה במעלית ולא מספיקה - סרטון! *אם הופיעה לכם תמונה במקום התוכן זה בגלל שלא לחצתם על כפתור השיתוף בדף, לאחר שתלחצו על הכפתור התוכן יעלה!*
לחצו לייק\אהבתי להסרת תוכן מוסתר
*התוכן הוסתר*
Please Help Us Grow the Blog with the Facebook Share
זה הילד שלי !!! החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי. את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה. "אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?" שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך. אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה. הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה. לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי. תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך. כאן איתי,בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר. גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות. בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה בעולם..גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם. "זה הילד שלי" חשבתי אז, כן, "זה הילד שלי". וכשהתחלת לצאת עם חברים, יצאת גם עם חלק ממני. הייתי מחבקת אותך ומבקשת שתיזהר. "אל תדאגי אמא, אני ילד גדול" הייתי מתעוררת בלילות. מסתכלת בשעון.חושבת איפה אתה.מחכה שתחזור. רק שתחזור כבר בריא ושלם אליי. ורק כששמעתי את הנפילה האופיינית והמרושלת שלך למיטה ידעתי, שאתה פה, בבית, איתי. ויכלתי להירדם בשלווה. כשעשית רישיון והיית לוקח את האוטו, הייתי מתפללת שלא ייקרה כלום, שלא תיסטה לביוב, שלא יתנגשו בך, שלא תנהג מתי שאתה לא צריך. אבל אתה לא אכזבת..וחזרת אליי בריא, שלם, ומאושר. שמחתי לראות את החיוך שלך, גם אם שילמתי בדאגה ולילות חסרי שינה. ידעתי שלא חסר לך כלום. ליבי החסיר פעימות רבות מידי כשהלכת לצו ראשון בגיל 17. חזרת מאושר, עם פרופיל גבוה וגאווה בוהקת בעיניים. באותו לילה לא נירדמתי. רק ביקשתי שלא תלך לקרבי.שלא תשרת באזור מסוכן. גם ממך ביקשתי, אבל אתה לא שמעת בקולי. רצית להגן על המולדת. אבל זו לא המולדת שגידלה אותך.זו אני שגידלתי.אני. וביום שסגרת את הדלת אחרייך ונסעת לבקו"ם, כולך נירגש לקראת השירות, התחלתי לספור ימים עד שתחזור אליי שוב. כל שבת שחזרת הודיתי לאלוהים, נשבעתי ללכת לבית כנסת , למלא תריג מצוות, להודות לאלוהים שהחזיר לי את הילד שלי. אבל זה תמיד הוחלף בלכבס את המדים שלך ולהכין לך אוכל. ביום שבו נשמעה דפיקה רמה על הדלת.כמעט הרגשתי שמשהו לא בסדר. פתחתי את הדלת והתפללתי לא למצוא בדיוק את מי שמצאתי. שני אנשים במדים.וחובש. אחד מהם.המפקד שלך. לחץ את ידי בחזקה. לא הייתי צריכה לשמוע את דבריו.האפלה שהתפשטה בעיני חסמה את העורקים והספיקה לי בשביל להבין שמשהו לא בסדר.משהו לא כשורה. בחדשות מראים תמונות שלך. ואני יושבת ובוכה.הלכתי לבית כנסת.התפללתי.אני מתפללת מתוך שינה טרופה שתחזור. זה הילד שלי.שלי.שנחטף לתוך עזה. הילד שלישאולי לא יחזור.
Please Help Us Grow the Blog with the Facebook Share